מרב סמן טוב וג'קי לוי
קרדיט: שרה פני עוזרי

מרב סמן טוב, בת 39, נשואה לדניאל. גרים בקיבוץ פלמחים. סינגר, סונגרייטרית ושחקנית. זמרת ויוצרת במופע "חוּבּרָה'לָה" עם ג'קי לוי.

מהי ירושלים בשבילך?
"בית, שורשים. היא זורמת לי בדם עד היום. ירושלים היא כל מה שמזין אותי".
זיכרון ילדות משמעותי.
"בכיתה ב' כתבתי מכתב לשמעון פרס, על איך לדעתי צריך לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. עד היום אני זוכרת את התחושה כשמכתב התשובה שלו הגיע. הזיכרון הזה טבוע בי חזק מאוד. למדתי שהשמים הם הגבול, שאם אתה רוצה לעשות משהו זה אפשרי וחלומות יכולים להתגשם".
מקום אהוב בבית:
"האמבטיה. אני אוהבת מאוד מים. הם מאזנים אותי, והאמבטיה גם יפה מאוד".
משפט שאמרו לך שהותיר בך חותם.
"'אדם הוא עולם קטן'. כששמעתי את המשפט הזה במהלך הלימודים הוא דיבר אליי חזק מאוד. הוא מקפל בארבע מילים דרך חיים שלמה. מה שיש לך בפנים מקרין החוצה".
מה תאמרי למרב בת השש־עשרה?
"שהחיים הרבה יותר מטורפים והרבה פחות מסודרים והגיוניים ממה שנדמה לה. אבל אני לא בטוחה שהייתי אומרת לה את זה, כי מצד שני טוב להסתובב בעולם עם התחושה שהדברים עם היגיון וסדר. אז הייתי אומרת לה שהכל בסדר ושאין לה מה לדאוג".
מה היית עושה שוב?
"בדרך כלל אני לא רוצה לעשות שוב ושוב אותם דברים, אלא לעבור לשלב הבא. אבל כשאני עולה לבמה, והאולם מלא ואני שרה את השירים שלי, אחר כך, כשאני יורדת מהבמה, אני ישר רוצה לעשות זאת שוב".
שידור רדיו בלתי נשכח.
"הייתה לי תוכנית צהריים ברדיו ירושלים והיה פיגוע. התוכנית הפכה מיד לאולפן אקטואליה. אמרו לי שיש כמה הרוגים, אבל עדיין לא יכולתי לדווח על זה. כל הזמן אמרתי 'נפגעים', והדקות האלה הן דקות שלא אשכח. בגלל האחריות לאיך אני נשמעת ומה אני מעבירה".
שיר שהולך איתך.

לצפיה במהדורה דיגיטלית של מגזין "נשים" – הקליקו כאן

לרכישה במחיר היכרות מנוי למגזין "נשים" – הקליקו כאן

"'היי שקטה' של רחל שפירא, בלחן של יהודה פוליקר ובעיבוד של גיל פלדמן. אחד הטקסטים שהכי מבינים את החוויה הנשית. זה שיר שמכיר מבפנים ומנקה. שרתי אותו יחד עם ריקי גל וזה היה מדהים. אחד השירים הגדולים בעיניי".
דמות שגרמה לשינוי בחייך.
"בעלי דניאל. הוא עוגן, משענת וחבר. מעבר לאהבה הוא תמיד מלמד אותי להיות אדם עם יותר חמלה, יותר הכלה, לדון אחרים לכף זכות ולראות את חצי הכוס המלאה".
מה לא היית משנה בירושלים?
"את הארכיטקטורה שלה. יש מקומות שאני מקווה שהצמיחה של העיר לא תשנה את האופי שלהם. אני לא רואה את העיר עם גורדי שחקים ומקווה שהחלקים האינטימיים שבה יישמרו".
מתי יצא לך לצחוק מכל הלב?
"בהופעות עם ג'קי. בכל פעם הוא מצחיק אותי מחדש, זה נורא כיף".

ג'קי לוי, בן 55, נשוי לנעם ואב לחמישה ילדים. גר בשכונת קטמון בירושלים. אמן סיפור ואיש תקשורת. עובד בימים אלו על ספר ילדים וספר פרוזה למבוגרים בהוצאת כנרת־זמורה־ביתן.

מהי ירושלים בשבילך?
"בית ואהבה מסובכת מאוד. ברגע שהתאהבת בה אתה בצרות, כי אתה לא יכול להגיד 'יאללה נמאס' ולעזוב. מצד שני, אתה לא יכול לחיות בשלום עם כל מה שקורה בה. מצטופפים בתוכה המון הפכים, יופי וכיעור, אהבה ושנאה, פתיחות ועוינות. ירושלים היא גם המוקד של היצירה שלי, המעיין של רוב רובם של הסיפורים שלי. וההפכים האלה, הקושי והחורים בעלילה, הם אלו שגורמים לי לרצות לספר סיפורים".
זיכרון ילדות משמעותי.
"לא הייתי ירושלמי בתור ילד. הלכנו לחגוג את יום העצמאות בירושלים וטיילנו בבן יהודה ו'טלי תקומי', והיה צפוף מאוד. עד אז לא ראיתי כל כך הרבה אנשים במקום אחד. פתאום ילד ניגש אליי מאחור ודפק על הראש שלי מכל הלב עם פטיש פלסטיק והוא נשבר. זה הרס לי את היום, כי הרגשתי שאני חירבתי לו את יום העצמאות".
מקום אהוב בבית.
"המטבח, אני אוהב מאוד לבשל. להכין חמוצים וריבות ולסדר. כשאני נתקע באמצע כתיבה אני הולך למטבח, חותך חציל, מנקה את הראש וחוזר בחזרה לעבודה".
משפט שאמרו לך שהותיר בך חותם.
"יש המון. מאז מותו של אבא שלי אני מצטט אותו הרבה. הוא היה חכם מאוד ואמר משפטים בלי שום חשיבות עצמית ועם המון הומור וחוכמה. אחד מהם היה 'מצילים חובבים זה טוב בשביל טובעים חובבים'. זה משפט שאני מוצא את עצמי מדי פעם שולף אותו והוא מצחיק אותי כל פעם מחדש. בעיניי הוא גאוני".
מה תאמר לג'קי בן השש־עשרה?
"קח נשימה עמוקה. זה יעבור".
מה היית עושה שוב?
"הולך לקיבוץ. ביליתי את שנות העשרים של חיי בקיבוץ וזו הייתה אהבה גדולה. אחת הבחירות הכי רומנטיות שעשיתי. חיים שבהם כל מה שמסביב נוגע לך ושום דבר לא שייך לך".
שידור רדיו בלתי נשכח.
"הפעם הראשונה שהכנסתי לתוכנית 'המילה האחרונה' את פינת חיפוש המילים שלנו. גיליתי שאני אוהב מאוד לפלרטט עם מילים".
שיר שהולך איתך.
"לרוב השיר שהולך איתי הוא השיר שהילד שלי הקטן, בועז, שר לי באותו בוקר. חוץ מזה יש כמה שקופצים מפעם לפעם בלי הודעה מראש. של מאיר אריאל, כוורת וכמה שירי קודש ופיוטים מסוימים".
דמות שגרמה לשינוי בחייך?
"בקיבוץ היו הרבה שהשפיעו עליי. אחד מהם היה אריה נפתלי, עולה מסן פרנסיסקו שהיה חריג מאוד בנוף הקיבוץ, והתחברנו. היינו משוחחים אל תוך הלילה והוא הראשון שגרם לי לחשוב שהייעוד שלי הוא האמנות".
מה לא היית משנה בירושלים?
"לא הייתי רוצה שהיא תהפוך לתל אביב, ולא הייתי משנה את ההתעקשות של הירושלמים להתעלם מאופנות ואת הנטייה שלהם להשתמש במילים שאבד עליהן הכלח".
מתי יצא לך לצחוק מכל הלב?
"מי שהכי מצחיק אותי היום הם הילדים שלי וערן זרחוביץ' עם החיקוי שלו ליורם שפטל. זה חיקוי שמאיים על השפיות שלי. אני מוצא את עצמי צוחק עד כדי מצוקה נשימתית".

לצפיה במהדורה דיגיטלית של מגזין "נשים" – הקליקו כאן

לרכישה במחיר היכרות מנוי למגזין "נשים" – הקליקו כאן